כלל חברה לביטוח בע"מ נ' סואעד

פסק דין

1.בפני תביעת שיבוב לתשלום נזקי רכוש שנגרמו לרכב מדגם פולקסווגן גולף מ.ר 37-488-61 (להלן: "הגולף") בתאונת דרכים שאירעה ביום 19.4.12, בין הגולף לרכב מדגם קאיה מ.ר 8162150 (להלן: "הקאיה"), שהיה נהוג בעת התאונה על ידי הנתבעת.

התובעת היא חברת הביטוח שביטחה בזמנים הרלוונטיים את הגולף ופיצתה, לטענתה, את המבוטח בגינם.

2.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 19.4.12 עמד נהג הגולף (להלן: "עיסא") בצומת באזור ראש פינה באור אדום ברמזור. משהתחלף הרמזור לירוק, החל לחצות את הצומת לפניה שמאלה ואולם, הקאיה הגיחה במהירות מצד שמאל בנסיעה ישירה ופגעה בגולף.

לטענת התובעת, הקאיה חצתה את הצומת באור אדום ואילו הגולף נסע במופע אור ירוק.

כתוצאה מהתאונה, ובהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לתביעה, הוכרז הגולף "אובדן כללי". ערך הרכב בניכוי שרידים ובתוספת שכר טרחת שמאי נקבע על: 43,513 ₪ ובתוספת ריבית והצמדה, הוגשה התביעה על סכום כולל של 43,634.

3.הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה שכן, נכנסה לצומת כשמולה אור ירוק ברמזור ומסלול נסיעתה פנוי וכי הגולף היא שנכנסה לצומת כשברמזור מולה הופיע אור אדום. לטענת הנתבעת, נסיתה למנוע את ההתנגשות ברם לא היה סיפק בידה לבלום והיא התנגשה בגולף. בהתנגשות נפגע רכב נוסף, רכב "שברולט", שעמד בנתיב הנגדי לנתיב נסיעתה.

דיון:

4.מאחר שמדובר בתביעה בסדר דין מהיר, פסק הדין ינומק בתמציתיות כנדרש על פי תקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

בתאריך 7.11.13 העידו בפני מטעם התביעה- מר עיסא ונהג רכב השברולט- מר הייב כאמל (להלן: "כאמל"), כן נחקר השמאי עורך חוות הדעת שצורפה לתביעה. מטעם הגנה העידה הנתבעת וכן שתי נוסעות הרכב, הגב' לאמיס סועאד (להלן: "לאמיס"), וכן הגב' נדיה סועאד (להלן: "נדיה")

5.לאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות העדים שהעידו בפני, עיינתי בכל המסמכים שבפני (לרבות תיק המשטרה- ת/8) ושקלתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

6.מתשריט הבוחן (ת/1) עולה כי הגולף אשר הגיעה מכוון כפר הנשיא ביקשה לפנות שמאלה מן הנתיב השמאלי במטרה להשתלב בנתיב השמאלי בכביש 90 לכיוון דרומה. הקאיה הנהוגה על ידי הנתבעת הגיעה מכיוון דרום בכביש 90 ונכנסה לצומת. השברולט נסעה בכביש 90 מכיוון צפון ועמדה ברמזור בנתיב הפניה שמאלה לכיוון כפר הנשיא.

7.בהתאם להלכה הפסוקה ולכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה", על התובע החובה להוכיח תביעתו. בהתאם לנטל זה על התובע להוכיח ראש וראשונה את העובדות המשמשות בסיס לתביעתו ואת אחריות הנתבע הנובעת מאותן עובדות.

וראה בהקשר זה רע"א 3646/98 כ.י.ע ובנין נ. מנהל מע"מ פ"ד נז 4 981:

"נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו".

במקרה דנן, המדובר בשתי גרסאות סותרות באשר למצב הרמזורים בעת התאונה. בעוד שהנתבעת טוענת כי היא זו שנסעה באור ירוק, טוען עיסא, אף הוא, כי הוא חצה את הצומת באור ירוק. ברי כי אין אפשרות שלשני הצדדים היה אור ירוק ולפיכך,אחד מהם נכנס לצומת למרות האור האדום ברמזורו.

המדובר בגרסה מול גרסה ולפיכך, הייתה צריכה התובעת לשכנע את בית המשפט כי יש להעדיף את גרסתה על פני גרסת הנתבעת. ככל שכפות המאזניים נותרות מעוינות והתובעת לא שכנעה את בית המשפט ברמת הסתברות של 51%, כי גרסתה היא הנכונה, לא הרימה את נטל ההוכחה ויש לדחות את תביעתה.

כאמור, לאחר שבחנתי את הראיות שבפני שוכנעתי כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי גרסתה היא הנכונה ואציין כי בנסיבות העניין, אף שוכנעתי כי מאזן ההסתברויות נוטה להעדפת גרסת הנתבעת כי היא זו שחצתה את הצומת בירוק.

8.מתמונות הנזק שהוצגו בפני לא ניתן לקבוע מי מבין השניים לא ציית לרמזור אדום, שכן מוקדי הנזק מתאימים לשתי הגרסאות.

יחד עם זאת, לא רק שעדותו של עיסא כי חצה את הצומת באור ירוק, הינה עדות יחידה העומדת בניגוד לעדויות - 3 העדות מטעם הנתבעת ולפיכך, בהעדר טעם נוסף, לא מצאתי להעדיף את עדותו על עדותן, אלא שאף עדות כאמל תומכת בגרסת הנתבעת.